Cette BD est extraite du livre de Tenoua, Oct. 7, À l’ombre de l’art
To read an English version of the texts, please click here
כדי לקרוא תרגום של הטקסטים בעברית, לחצו כאן
English version
page 1:
“The Spark of Hope,”a comic book by Sender Vizel
On October 7, 2023, an old acquaintance “re-emerged,” one that had never really “left” in the first place…
It wasn’t its “return” that surprised me so much, but rather the extent and intensity of it.
Non-Jewish friends started explaining to me my own experience as a Jew, while in passing denying my ancestors’ experience right in my face
That has always been my red line.
I can “debate” about “myself” and about the present, but I don’t accept that anyone tramples on the past.
For to trample on the past is to assassinate our history. The history of our existence, embodied in the words we pass on by voice and text, from the very beginning of our existence, we, the Jews.
page 2:
Our history is that of a people for whom to forget means killing the deceased.
Carrying this history, that of our dead, we know exactly what October 7 means… A tragic reminder of our condition.
That of being at the same time everywhere and nowhere, without knowing for how long.
The victims of October 7, now dead, murdered, have joined all our deceased whom we commemorate, as my Buba did, by lighting the Shabbat candles.
But while we preserve and cherish this memory, others tirelessly attempt to erase it.
This will be neither the first nor the last time that our very existence is called into question.
page 3:
The falsifiers of History talk a lot but only repeat the same thing differently:
“You do not exist,”
“You do not exist,”
“You do not exist,”
“You do not exist,”
Erasing us so as to rewrite us, to make us the central pillar that supports their obsessive beliefs.
For a “light,” without a “shadow,” is nothing but emptiness.
Faced with this void, without shape or form, the anti-semitess steal our existence and paint their “light” by distorting our shadows.
But our shadows, they belong to us. They carry this memory without which we cannot stand.
page 4:
Since October 7, the awakening has been brutal, due to the realization of the energy spent denying our history in both collective and individual memories.
Less than a century ago, our ancestors endured the genocide of the Jews.
Today, their descendants are being called “NAZIS.”
Zionism, which saved the lives of many Jews by helping them escape the Nazis, has now, too, supposedly become equivalent to “NAZISM.”
I am just an artist with my pen and ink.
I am not going to “change” the future, but I can do everything in my power to protect the past, to give meaning to the present, and to contribute in my small way to fighting for our future.
“The gift of fanning the spark of hope in the past is given only to the historian* (and the artist?) who is firmly convinced that, if the enemy triumphs, even the dead will not be safe. And this enemy has not finished triumphing.”
Walter Benjamin,
“On the Concept of History,” 1940
*The parenthesis is my addition
גרסה בעברית
עמוד 1
הניצוץ של התקווה, קומיקס מאת סענדער ויזל
ב-7 באוקטובר 2023, מכר ישן “חזר להופיע”, כזה שלמעשה אף פעם לא באמת “עזב”…
לא ה”חזרה” שלו היא זו שהפתיעה אותי כל כך, אלא ההיקף והעוצמה שלה.
חברים לא-יהודים התחילו להסביר לי את החוויה שלי כיהודי, ובאותה נשימה הכחישו את חוויות אבות.אמותיי
“in my face”.
זה תמיד היה הקו האדום שלי.
אני יכול “לשוחח” על “עצמי” ועל ההווה, אבל אני לא מקבל שמישהו ידרוך על העבר.
כי לדרוך על העבר זה להתנקש בהיסטוריה שלנו. ההיסטוריה של הקיום שלנו, המגולמת במילים שאנחנו מעבירים.ות בקול ובכתב, מראשית קיומנו, אנחנו, היהוד.יות.
עמוד 2
ההיסטוריה שלנו היא של עם שעבורו לשכוח זה להרוג את המתים .
כאשר אנו נושאים את ההיסטוריה הזו, את זו של מתינו, אנו יודעים בדיוק מה המשמעות של ה-7 באוקטובר… תזכורת טרגית למצבנו.
מצב של להיות בכל מקום, ובו זמנית בשום מקום, מבלי לדעת לכמה זמן.
קורבנות ה-7 באוקטובר, עכשיו מתים, נרצחו, הצטרפו לכל מתינו שאנו מנציחים, כמו שסבתא שלי עשתה, כשהדליקה את נרות השבת.
אבל בעוד אנו משמרים ומוקירים את הזיכרון הזה, אחרים ללא לאות מנסים למחוק אותו.
זו לא תהיה הפעם הראשונה ולא האחרונה שבה עצם קיומנו מוטל בספק.
עמוד 3
זייפני ההיסטוריה מדברים הרבה אך רק חוזרים על אותו הדבר בדרכים שונות
“אתם לא קיימים”,
“אתם לא קיימים”,
“אתם לא קיימים”,
“אתם לא קיימים”.
למחוק אותנו כדי לשכתב אותנו מחדש, כדי לעשות מאיתנו את העמוד המרכזי שתומך באמונותיהם האובססיביות.
כי “אור” בלי “צל” הוא רק ריקנות.
מול הריקנות הזו, שחסרה גוף ותבליט, האנטישמים גונבים מאיתנו את קיומנו וצובעים את “האור” שלהם בעיוות הצללים שלנו.
אבל הצללים שלנו, הם שלנו. הם נושאים את הזיכרון הזה, שבלעדיו אין לנו על מה לעמוד.
עמוד 4
מאז ה-7 באוקטובר, ההתעוררות הייתה קשה, בשל ההבנה של כמות האנרגיה שהושקעה בהכחשת ההיסטוריה שלנו בזיכרונות הקולקטיביים והאישיים.
פחות ממאה שנה עברו מאז שאבותינו ואימותינו סבלו מהשואה של העם היהודי.
היום, הצאצאים שלהם מכונים “נאצים”.
הציונות, שהצילה את חייהם של יהודים רבים על ידי סיוע להימלט מהנאצים, גם היא, לכאורה, הפכה לשוות ערך ל”נאציזם”.
אני בסך הכל צייר עם העט והדיו שלי.
אני לא הולך “לשנות” את העתיד, אבל אני יכול לעשות כל שביכולתי כדי להגן על העבר, לתת משמעות להווה, ולתרום במעט למאבק על העתיד שלנו.
“הכישרון לעורר ניצוץ של תקווה בעבר ניתן רק להיסטוריון* (ולאמן?) המאמין בכל ליבו שאם האויב ינצח, אפילו המתים לא יהיו בטוחים. והאויב הזה עדיין לא סיים לנצח.”
וולטר בנימין, “על מושג ההיסטוריה”, 1940
*הסוגריים הם תוספת שלי
