Traduit en hébreu par Sefy Hendler
Pour lire ce texte en français, cliquez ici
על קירות בית הכנסת שלי חקוקות כמה מילים, שנלקחו מאחד הפסוקים המפורסמים ביותר (והכי פחות מובנים) תשפ״ה : ואהבת לרעך כמוך.
האימרה הזו, כמו עוגת קרם שחוקה, מבטאת את המצפון הטוב של הדתות המונותאיסטיות : אנחנו מתהדרים בה כאילו כדי לשכנע את עצמנו שבעומק ליבנו, אנחנו באמת רוצים רק טוב. זה נחמד, אבל אנחנו יודעים שהמילים האלה מעולם לא מנעו מאיש לנקוט באלימות, בחוסר סובלנות או או בהטפה. האהבה לאחר אמנם קיימת, כל עוד הוא הקרוב שלנו, אבל ברגע שהוא הופך לקצת רחוק – מהאמונות שלנו או מהשקפותינו – האם הוא עדיין ראוי לתשומת לבנו ?
התופעה הזו אינה ייחודית לדתות. הקשיבו לרבים מהנאומים העכשוויים, המלאים בקיטוב קיצוני. חוסר האמון הוא מוחלט כלפי הנבל מהצד השני. וזה נכון במיוחד כשמדובר בדיון על המזרח התיכון.
מאוד מהר, כל אחד מגן על הקרוב שלו (ורק עליו!), והדיבור מצונזר… אנחנו שותקים כדי לא לספק תחמושת למחנה שמנגד. כל ביקורת עצמית מאיימת על האחדות הקדושה, נתפסת כבגידה או, גרוע מכך, כדלק לאויב שמנסה להשמיד אותנו. אז שקט… נשמור על שתיקה כדי לא לשחק לידיהם של אלה שעלולים לנצל זאת לרעה. מדובר בביטחון הרעיונות שלנו או בביטחון ילדינו.
גם אני הרגשתי לא פעם את הדרישה הזו לשתוק. לפעמים כבלתי את דיבורי, כדי למנוע ממנו להזין את הזוהמה של אלה שמאיימים עליי, אלה שעושים דיאבוליזציה ומדירים עם שלם, ומדמיינים שבכך הם מסייעים לעם אחר. צינזרתי את דבריי מול אלה שמצאו תירוצים לגל עכור של אנטישמיות כאן בשם צדק נעדר שם. שמעתי מפיהם את ההדים של שנאה עתיקה, את המנגינה של אלה שמשוכנעים שהם בצד הנכון של ההיסטוריה.
שתקתי, אבל היום נדמה לי שדחוף להשמיע את קולי מחדש. אני רוצה לדבר בשם אהבת הרע, או ליתר דיוק – מה שהפסוק התנ« כי הזה (שנמצא כל כך לא מובן) באמת אומר.
נאמר : הוכח תוכיח את עמיתך ואז : ואהבת לרעך כמוך. אהבה זו אינה בלתי מותנית או עיוורת. להיפך, בתנ« ך היא כוללת את הצורך לפקוח את עיניו של הקרוב למעשיו, להעמיד מולו מראה שתשקף אותו.
ולכן, דווקא מתוך אהבה לישראל אני מדברת היום. מתוך הכוח של מה שקושר אותי למדינה הזו, שהיא כה קרובה לליבי, ושבה חיים כל כך הרבה מהקרובים אלי. מתוך הכאב לראותה הולכת לאיבוד בסטייה פוליטית ובקריסה מוסרית. מתוך הטרגדיה הנוראה שעוברים תושבי עזה, והטראומה של אזור שלם.
כמו יהודים רבים אחרים, אני רוצה לומר שאהבתי למדינה הזו אינה נובעת מהבטחה משיחית, ממפת בעלות או מהקדשת האדמה. זו אהבה הנובעת מחלום של הישרדות לעם שאיש לא הצליח או רצה להגן עליו, והיא כוללת סירוב מוחלט למחוק עם אחר כדי לממש את החלום הזה.
זו האמונה, שכבר נוסחה על ידי מייסדי המדינה, שמדינה זו צריכה להיות ראויה להיסטוריה העתיקה שלה, וכפי שנאמר במגילת העצמאות שלה –הושיט יד לכל המדינות השכ’נות ולעמים שבתוכן.
אהבה זו לישראל מתבטאת כיום בקריאה להתעורר ולהתנער…
בתמיכה באלה שיודעים שהדמוקרטיה היא הנאמנות היחידה לפרויקט הציוני.
בתמיכה באלה שמסרבים לכל מדיניות גזענית המבטאת תחושת עליונות שמבזה את ההיסטוריה שלנו.
בתמיכה באלה שפותחים את עיניהם וליבם לסבל הנורא של ילדי עזה.
בתמיכה באלה שיודעים שרק חזרתם של החטופים וסיום הקרבות יצילו את נשמתה של האומה הזו.
בתמיכה באלה שיודעים שללא עתיד לעם הפלסטיני, אין עתיד לעם הישראלי.
בתמיכה באלה שיודעים שאין נחמה בכאב, ואין נקמה במתים, כשמרעיבים חפים מפשע או מגנים ילדים.
רק באמצעות התמיכה הזו אפשר לממש באמת את אהבת הרע. לא כהבטחה נאיבית ובלתי מותנית, אלא כדרישה מוסרית שחייבת לשמור על האנושיות של כל אחד מאיתנו ולאפשר לרע האנושי, כלומר לדור הבא, להכיר משהו אחר מלבד שנאה.
